<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"ב</h1>
<h2>דף סה:</h2>
והיכא שהשומר אומר לבעל הבית נתנסך יינך נאמן, ואם אחר אומר כך הרשות ביד בעל הבית לומר איני מאמינךא), ודווקא הכחשה דבעל היין מהניא אבל אם הוא שותק שתיקה האוסרות אסור לכל ואין מועיל הכחשה דאדם אחר להתיר אפילו לעצמו ואם שתק נאמן, ואומר רבינו תם [ו]רבינו אלחנן דדווקא בדבר שיכולים לידעב), ומה שאמרנו שאינו נאמן כמכחיש היינו בדבר שאין לו להוכיח דבריו אבל אם אומר (לא) [לו] בא וראה עדיין הגוי נוגע בו אז נאמןג). א)0ואפילו נאמן ליה כבי תרי, כדפר"ת ורבינו אלחנן בשם רבינו קלונימוס איש רומי בגיטין, וגם היה אומר רבינו יחיאל בשם רבינו יהודה שמלמדין בעל הבית לומר שאינו מאמינו, עכ"ל. ב) ואפילו במקום שיש לו לידע אם שותק לפי שעה ואחר כך מכחיש ואומר כי מה ששתק היה לפי שהיה מחשב אם הוא אמת לא הויא שתיקה כהודאה כדאמ' פרק המפקיד (ב"מ דף ל"ז) שתיקה דהכא לאו כהודאה דמיא, עכ"ל (עי' קידושין דף ס"ה תוס' ד"ה נטמאו). ג) אמר רבא (גיטין דף נ"ד) אשכחיה ולא קאמר ליה והדר אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן לפי שיש לנו לומר שעל ידי שנאה הוא עושה כך, משמע הא אמר ליה מיד נאמן בכל עניין אפילו אין בידו ואפילו אין שותק והלכתא כרבא לגבי אביי, ובעיניין זה יש ג' דינים, כל מי שהיה בידו כגון ההיא דהיה עושה טהרות נאמן ואפילו לא היה שותק דמי יכול להכחישו, ובדבר שאין בידו לעולם כגון אכלת חלב ושורך נרבע אי שתיק מהימן ואי לא שתיק לא מהימן, ובדבר שאין בידו עתה אבל היה בידו פעם אחרת בהא פליגי אביי ורבא כדפ' רש' התם גבי טהרות שעשיתי עמך דלרבא היכא דאשכחיה ואמר ליה נאמן ואפילו אינו שותק והלכה כרבא כדפי', ושותק דאמר בשמעתין דנאמן הני מילי בדבר שיש לו לידע כגון שאמר לו נתנסך יינך בפניך דומיא דאכלתי חלב אבל אם אמר לו נתנסך יינך שלא בפניך ושותק אותה שתיקה אינה כהודאה שלכך לא השיב לפי שלא היה יודע בירור הדבר. ומה שאמרנו דדבר שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן היינו בגברא דלא מהימן ליה כבי תרי אבל מהימן ליה כבי תרי מהימן כדאמר גבי סמיא דקאמר רבא דנאמן אף על פי דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים כל שכן ממילי אחריני דנאמן ופי' מהימן עליה כבי תרי ר"ל הכי כלומר אתה מכיר בו שלא היה אומר האיסור אם לא היה יודע בודאי שהיה אסור וגם הוא מיושב ואינו ממהר לומר כך היה המעשה אם לא קים ליה בגויה דכן היה המעשה בלי פקפוק, ורבינו יחיאל מפריש היה אומר דלא אמרינן מהימן עלן כבי תרי מהני לאיסור אלא דווקא גבי זינתה אבל בעלמא כמו גבי יין וגבי שאר איסורין יכול לומר לעולם דלא מהימן ליה ודוחק. וריב"א אומר דמה שאינו נאמן לאוסרו הני מילי לבעל הבית שהפסידה שלו אבל לשאר בני אדם אסור ודוחק הוא לומר הכי. וכשאדם עושה חבירו שליח לשמור יינו או להביא מבית המרתף נאמן דהיינו בידו ומהימן עליה כבי תרי כשסומך עליו והא דבעינן שותק היינו דווקא היכא דלא עשאו שליח, עכ"ל התו' בפרק האומר בקידושין (דף ס"ה ד"ה נטמאו). המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא בשר או יין וגבינה [ודג חתוך] הרי זה מותר ואין צריך לשאל עליו אף על פי שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד ואם מוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אילו אסור להתארח אצלו ואם עבר ונתארח אינו שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליו, עכ"ל המיימון (הלכות מאכלות אסורות פי"א הכ"ו). ויש לחוש לדבריו ולבדוק כדאמרינן גבי בעל מום דמצי אמר ליה שלח ואחוי, עכ"ל בפרק האומר (שם בתוספות ד"ה נטמאו).
